HARRY POTTER 6+7

זהו! פרסום אחרון! היה נחמד.. נחמד שהיה.. (אני מניחה...)
בכל מקרה.. קבלו אותו בפעם האחרונה (תופים...) הארי פוטר!

היום: שש ושבע..

Harry Potter and the Half-Blood Prince


The Other Minister

It was nearing midnight and the Prime Minister was sitting alone in his office, reading a long memo that was slipping through his brain without leaving the slightest trace of meaning behind. He was waiting for a call from the President of a far distant country, and between wondering when the wretched man would telephone, and trying to suppress unpleasant memories of what had been a very long, tiring, and difficult week, there was not much space in his head for anything else. The more he attempted to focus on the print on the page before him, the more clearly the Prime Minister could see the gloating face of one of his political opponents. This particular opponent had appeared on the news that very day, not only to enumerate all the terrible things that had happened in the last week (as though anyone needed reminding) but also to explain why each and every one of them was the government's fault.

(Harry Potter and the Half-Blood Prince, chapter one, p. 1, By J.K. Rowling. Scholastic Press)









Harry Potter and the Deathly Hallows


The Dark Lord Ascending

The two men appeared out of nowhere, a few yards apart in the narrow, moonlit lane. For a second they stood quite still, wands directed at each other's chests; then, recognizing each other, they stowed their wands beneath their cloaks and started walking briskly in the same direction.
"News?" asked the taller of the two.
"The best," replied Severus Snape.
The lane was bordered on the left by wild, low-growing brambles, on the right by a high, neatly manicured hedge. The men's long cloaks flapped around their ankles as they marched.

(Harry Potter and the Deathly Hallows, chapter one, p. 1, By J.K. Rowling. Scholastic Press)

Harry Potter 4+5

טוב, אז אני לא יודעת אצל מי נמצא כרגע העותק שלי של הספר הרביעי בסדרה בעברית..
וגם נשארו רק 2 פרסומים להעלות..
אז החלטתי ברוב קולות שהשבוע ושבוע הבא תקבלו רק את האנגלית (סורי) אבל תקבלו עד הספר השביעי..!

היום: ארבע וחמש..

Harry Potter and the Goblet of Fire


The Riddle House

The village of Little Hangleton still called it "the Riddle House," even though it had been many years since the Riddle family had lived there. It stood on a hill overlooking the village, some of its windows boarded, tiles missing from its roof, and ivy spreading unchecked over its pace. Once a fine-looking manor, and easily the largest and grandest building for miles around, the Riddle House was now damp, derelict, and unoccupied.

The Little Hangletons all agreed that the old house was "creepy."
Half a century ago, something strange and horrible had happened there….

(Harry Potter and the Goblet of Fire, chapter one, p. 1, By J.K. Rowling. Scholastic Press)







Harry Potter and the Order of The Phoenix


Dudley demented

The hottest day of the summer so far was drawing to a close and a drowsy silence lay over the large, square houses of Privet Drive. Cars that were usually gleaming stood dusty in their drives and lawns that were once emerald green lay parched and yellowing; the use of hosepipes had been banned due to drought. Deprived of their usual car-washing and lawn-mowing pursuits, the inhabitants of Privet Drive had retreated into the shade of their cool houses, windows thrown wide in the hope of tempting in a nonexistent breeze. The only person left outdoors was a teenage boy who was lying flat on his back in flower bed outside number four.

(Harry Potter and the Order of The Phoenix, chapter one, p. 1, By J.K. Rowling. Scholastic Press)

הארי פוטר והאסיר מאזקבאן – Harry Potter and the Prisoner of Azkaban

דואר ינשופים

הארי פוטר היה מבחינות רבות ילד יוצא־דופן ביותר. לדוגמה, הוא שנא את החופש הגדול יותר מכל תקופה אחרת בשנה. או דוגמה אחרת: הוא השתוקק להכין את שיעורי־הבית שלו, אבל נאלץ לעשות זאת בסודי־סודות, מאוחר בלילה. וחוץ מזה, הוא במקרה גם היה קוסם.

השעה היתה כמעט חצות, והארי שכב על הבטן במיטה. השמיכות כיסו את ראשו כמו אוהל, בידו האחת הוא אחז בפנס, ועל הכר היה שעון ספר פתוח, עב־כרס, בכריכת עור (תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט). הארי סרק את העמוד בעזרת חוד עט־הנוצה שלו, מקמט את מצחו בחיפוש אחר משהו שיוכל לעזור לו בכתיבת חיבור בנושא "שריפת המכשפות במאה הארבע־עשרה היתה חסרת־טעם לחלוטין – נמק והדגם".

(הארי פוטר והאסיר מאזקבאן, פרק 1, עמ' 9, מאת ג'יי.קיי. רולינג. תרגמה מאנגלית: גילי בר־הלל. בהוצאת "פרוזה")

Owl poost

Harry Potter was a highly unusual boy in many ways. For one thing, he hated the summer holidays more than any other time of year. For another, he really wanted to do his homework but was forced to do it in secret, in the dead of night. And he also happened to be a wizard.

It was nearly midnight, and he was lying on his stomach in bed, the blankets drawn right over his head like a tent, a flashlight in one hand and a large leather-bound book ( A History of Magic by Bathilda Bagshot) propped open against the pillow. Harry moved the tip of his eagle-feather quill down the page, frowning as he looked for something that would help him write his essay, "Witch Burning in the Fourteenth Century Was Completely Pointless – discuss."

(Harry Potter and the Prisoner of Azkaban, chapter one, p. 1, By J.K. Rowling. Scholastic Press)

הארי פוטר וחדר הסודות – Harry Potter and the Chamber Of Secrets

הספר השני בסדרה..

יום־ההולדת הגרוע ביותר בעולם

לא בפעם הראשונה פרץ ויכוח במהלך ארוחת־הבוקר בבית שבדרך פריווט מספר ארבע. מר ורנון דרסלי שוב התעורר בשעות הבוקר המוקדמות למשמע קריאות רמות שבקעו מחדרו של אחיינו הארי.

"זאת הפעם השלישית השבוע!" הוא שאג מצידו השני של השולחן. "אם אתה לא מסוגל להשתלט על הינשוף הזה, אני איאלץ להיפטר ממנו!"
הארי ניסה, פעם נוספת, להסביר.
"משעמם לה," הוא אמר. "היא רגילה להתעופף בחוץ. לו רק הייתי יכול לשחרר אותה בלילות..."
"אני נראה לך מטומטם?" סינן הדוד ורנון. טיפה של ביצת־עין היתה תלויה משפמו הסבוך. "אני יודע בדיוק מה יקרה אם נשחרר את הינשוף הזה."

(הארי פוטר וחדר הסודות, פרק 1, עמ' 9, מאת ג'יי.קיי. רולינג. תרגמה מאנגלית: גילי בר־הלל. בהוצאת "פרוזה")

The Worst Birthday

Not for the first time, an argument had broken out over breakfast at number four, Privet Drive. Mr. Vernon Dursley had been woken in the early hours of the morning by a loud, hooting noise from his nephew Harry's room.
"Third time this week!" he roared across the table. "If you can't control that owl, it'll have to go!"
Harry tried, yet again, to explain.
"She's bored," he said. "She's used to flying around outside. If I could just let her out at night —"
"Do I look stupid?" snarled Uncle Vernon, a bit of fried egg dangling from his bushy mustache. "I know what'll happen if that owl's let out."

(Harry Potter and the Chamber of Secrets, chapter one, p. 1, By J.K. Rowling. Scholastic Press)

הארי פוטר ואבן החכמים - Harry Potter and the sorcerer's stone

חיכיתם... ביקשתם... התחננתם... והנה זה הגיע! (-פעם קיבלתי הזמנה לחתונה שהתחילה ככה..)

הארי פוטר!


הילד שנשאר בחיים

אדון וגברת דרסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי - ותודה ששאלתם.לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה.

מר דרסלי היה מנכ"ל של חברה בשם גראנינגס לייצור מקדחות. הוא היה איש גדל־ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר - למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי. גברת דרסלי היתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי־שניים מהאורך המקובל, מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה. לדרסלים היה תינוק ששמו דאדלי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו.

דבר לא היה חסר לדרסלים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת פוטר.

(הארי פוטר ואבן החכמים, פרק 1, עמ' 9-10, מאת ג'יי.קיי. רולינג. תרגמה מאנגלית: גילי בר־הלל. בהוצאת "פרוזה")





התלבטתי רבות אם להוסיף גם הפעם אנגלית או שדי. מספיק. אבל החלטתי בכל זאת להוסיף..
בשביל אותו אחד שאולי נמצא אי שם שקורא דווקא את החלק באנגלית..
וגם כי זה משפר לי את הכתיבה באנגלית שאין לכם מושג! ;0)

The Boy Who Lived

Mr. and Mrs. Dursley, of number four, Privet Drive, were proud to say that they were perfectly normal, thank you very much. They were the last people you'd expect to be involved in anything strange or mysterious, because they just didn't hold with such nonsense.

Mr. Dursley was the director of a firm called Grunnings, which made drills. He was a big, beefy man with hardly any neck, although he did have a very large mustache. Mrs. Dursley was thin and blonde and had nearly twice the usual amount of neck, which came in very useful as she spent so much of her time craning over garden fences, spying on the neighbors. The Dursleys had a small son called Dudley and in their opinion there was no finer boy anywhere.

The Dursleys had everything they wanted, but they also had a secret, and their greatest fear was that somebody would discover it. Thy didn't think they could bear it if anyone found out about the Potters.

(Harry Potter and the sorcerer's stone, chapter one, p. 1-2, By J.K. Rowling. Scholastic Press)

The Princess Diaries - יומני הנסיכה

הרשו לי לפתוח בהתנצלות בפני כל האחד וחצי אנשים שקוראים את הבלוג.. .
אני בטוחה שממש חיכיתם להארי פוטר..
אבל איכשהו נחת בידיי הספר "יומני הנסיכה" (ושוב.. אני רוצה להתנצל בפני החצי שנשאר לקרוא אחרי שהבין שאין היום הארי פוטר, הקטע של היום הוא רק באנגלית...) אז החלטתי לשתף אתכם היום בספר שלא באמת מהמדף האישי שלי אבל בהחלט שווה קריאה!
ד"א, הספר- ממש לא כמו הסרט!
"יומני הנסיכה".... תיהנו!

The Princess Diaries

Thursday, October 2,
Ladies' Room at the Plaza Hotel

I guess I can see how Mom might have gone for him,
back when she was in college. He was something of a
Baldwin.
But a PRINCE? Of a whole COUNTRY? I mean, I knew he was in politics, and of course I knewhe had money – how many kids at my school have summer
homes in France? Martha's Vineyard, maybe, but
not France.
So what I want to know is, if my dad's a prince,
how come I have to learn Algebra?
I mean, seriously.

(The Princess Diaries, first page. by Meg Cabot. Harper Teen)

העץ הנדיב - The Giving Tree

פעם אחת היה עץ...
והוא אהב ילד קטן אחד.
וכל יום הילד היה בא
ואוסף את העלים של העץ
ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער.
הוא היה מטפס על הגזע
ומתנדנד לו על הענפים
ואוכל תפוחי עץ.
והם היו משחקים במחבואים.
וכשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם בצלו של העץ.
והילד אהב את העץ...
מאוד מאוד.
והעץ היה מאושר.

(העץ הנדיב, עמ' 3-25, מאת של סילברסטיין. תרגם: יהודה מלצר. בהוצאת "מודן הוצאה לאור")

את חצי מהספרים שלי יש לי גם בשפת המקור.. תתרגלו!
רובם אגב, סדרת "הארי פוטר" שאותם כנראה תפגשו החל מהשבוע הבא...

Once there was a tree…
and she loved a little boy.
And every day the boy would come
and he would gather her leaves
and make them into crowns and play king of the forest.
He would climb up her trunk
and swing from her branches
and eat apples.
And they would play hide-and-go-seek.
And when he was tired, he would sleep in her shade.
And the boy loved the tree…
very much.
And the tree was happy.

(The Giving Tree, p.2-25, by Shel Silverstein. HarperCollins Publishers)

דרך אגב, למי שכמוני תהה למה באנגלית מתייחסים לעץ כ-she ולא- it אז שאלתי את דודה שלי (אמריקאית מלידה -עד כמה שידוע לי..) והיא הסבירה לי שזה מה שנקרא אצלנו "האנשה".. אבל אולי זו רק אני שמספיק חנונית בכדי להתעניין..