שומרת אחותי - My sister's keeper

פרולוג

בזיכרוני הראשון אני בת שלוש ומנסה להרוג את אחותי. לפעמים הזיכרון ברור עד כדי כך שאני מסוגלת לזכור את תחושת החיכוך של הציפית בידי, את הקצה החד של אפה נלחץ לתוך כף ידי. מובן שלא היה לה שום סיכוי נגדי, אבל אף על פי כן זה לא הצליח. אבא שלי עבר שם תוך כדי ארגון הבית לקראת שנת הלילה והציל אותה. הוא לקח אותי בחזרה למיטה שלי. "הדבר הזה," אמר לי, "מעולם לא קרה."
בזמן שהתבגרנו היה נדמה שאני לא קיימת, חוץ מאשר בהקשרים שלה. הייתי מתבוננת בה כשישנה בצד השני של החדר – צללית ארוכה אחת חיברה בין המיטות שלנו – והייתי מונה את הדרכים. רעל, מפוזר על דגני הבוקר שלה. זרם תחתי זדוני הרחק מהחוף. מכת ברק.
אבל בסופו של דבר לא הרגתי את אחותי. היא עשתה הכל במו ידיה.
או לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי.

(שומרת אחותי, עמ' 11, מאת ג'ודי פיקו. תרגמה מאנגלית: מיכל קירזנר- אפלבוים. בהוצאת "כנרת")

וכן, רק בגלל שיש לי את הספר גם באנגלית, קבלו..

Prologue

In my first memory, I am three years old and trying to kill my sister. Sometimes the recollection is so clear I can remember the itch of the pillowcase under my hand, the sharp point of her nose pressing into my palm. She didn't stand a chance against me, of course, but it still didn't work. My father walked by, tucking in the house for the night, and saved her. He led me back to my own bed. "That," he told me, "never happened."
As we got older, I didn't seem to exist, except in relation to her. I would watch her sleep across the room from me, one long shadow linking our beds, and I would count the ways. Poison, sprinkled on her cereal. A wicked undertow off the beach. Lightning striking.
In the end, though, I did not kill my sister. She did it all on her own.
Or at least this is what I tell myself.

(My Sister's Keeper, p.3, By Jodi Picoult. ATRIA books)